<h1>ספר החינוך מצוה פ"ז</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
שלא יקרא אדם בני אדם לעבודה זרה ויזרז אותם על כך, ואף על פי שזה הקורא לא יעבדנה ולא יעשה לה פעולה מן הפעולות רק הקריאה לבד, וזהו הנקרא מדיח. וכן אמרו בסנהדרין [ס"ג ע"ב] לא ישמע על פיך [שמות כ"ג] אזהרה למדיח, וכן אמרו במכילתא. שורש המצוה ידוע. דיניה בפרק י' מסנהדרין [קי"א ע"ב]. ומי שלא הדיח בענין זה אלא אדם אחד אינו נקרא מדיח אלא מסית, ובסדר ראה אנכי נכתוב אזהרת מסית בעזרת השם בלאו כ"א [מצוה תס"ב]. אבל כשמדיח שני אנשים או יותר נקרא מדיח. וזה שאתה מוצא כל הרחקות אלו בעבודה זרה וגודל העונש בה עד שנכפלה במ"ד מקומות בתורה, ושתכנה התורה לשם ברוך הוא קנא אל עובדיה, אל יעלה בלבך שקנאת האל והרחקות אלו נכתבו זולתי מצד העובדים, כי השם ברוך הוא וברוך שמו בין שיעבדו אותו בני אדם או יעבדו מלאך או גלגל או כוכב או אחד מכל ברואיו אין שום צד תוספת וגרוע נופל בזה בכבודו ברוך הוא, כי תכלית הכבוד וההוד לא נוסף ולא נגרע בשביל דבר, אף כי במעשיו אנחנו פעולותיו אנשי הגופות. אך תדע באמת כי כל עניינים אלה נאמרים על צד המקבלים, יאמר כי בעת שהאדם מוציא עצמו לגמרי ומתפשט מאמונת השם ברוך הוא ומוליך גופו ומתפיס מחשבותיו אחרי ההבל לא יהיה ראוי כלל להניח בו שום ברכה ושום טובה, אבל יהיה ראוי להניח עליו כל מה שהוא הפך הברכה, והוא הקללה והמארה והחלאים וכל רעות, כי הוא נתרחק תכלית הריחוק מכל גבולי הטוב, ועל כן לא תשיגהו כי אם רע מכל צדדיו. ועל דר המשל יאמר עליו כאלו השם יתברך שהוא אדון הטובה נעשה לו לאויב ועצר ממנו כל הטובות, וכאילו הוא מקנא בו בהניחו עבודתו ועובד את אחרים. ואולם האל ברוך הוא לא יחייב לכל בריה ולא יקנא בבן אדם כי בידו להחזירם כולם עם כל שאר העולם כולו לתוהו ובוהו בהנחת חפצו בבטול כאשר בראם בהנחת חפצו בבריאה, אבל יכנה שמו ברוך הוא בקנא על דרך מעשה בני האדם לפי שאין ביניהם שנאה גדולה כמי שמקנא באיש על שום דבר או מקנא באשתו בזנותה עם אחרים. ועל כן נכתבו בתורה דמיונות אלו אצלו ברוך הוא כדי שיבינם אוזן השומע. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. אבל דין העובר עליה בין איש ואשה שהן בסקילה אינן אלא במקום הראוי למשפט שהוא הארץ הנבחרת.
